השנה רציתי יותר מכל לבכות.
חודשים רבים של עבודה אינטנסיבית להכיר את הקול החיובי לאנשים רבים כדי
שגם הם יוכלו לתת לו להנהיג את חייהם, הכפיפו כתפיי בתחושה כבדה של עומס
והתגבשו לכדי גוש בגרון של בכי ומועקה שלא הצליח לבכות עצמו החוצה.
השנה החלטתי שהחופש הגדול של הילדים יהיה החופש הגדול שלי, ונסעתי להר
שאסטה עם קבוצה של אנשים נפלאים אליהם התוודעתי רק בשדה התעופה.
מדטתי על ההר כעשרה ימים, נחתי, צחקתי המון ובכיתי.
וחברים רבים ברכו אותי על האומץ, התעוזה, הנכונות לעשות למען עצמי, ואימהות
רבות הרימו אגודליהן לאות "כל הכבוד" תוך שהן מפטירות שהלוואי שהן היו יכולות
להיפטר ולו לרגע מתפקיד האימא תסיעי/תאכילי/תביאי/תשעשעי של החופש הגדול,
ובמיוחד חזר בווריאציות שונות המשפט: "כל הכבוד לך שאת עושה מה שאת רוצה"
ולא עשיתי מה שרציתי. עשיתי מה שהייתי זקוקה.
כי רציתי גם להיות עם הילדים ורציתי גם לנסוע
רציתי ואני רוצה לתת להם ארוחה אורגנית מושקעת כל יום ואני רוצה גם להקדיש יותר שעות לעבודה
כי אני רוצה לאכול בריא אבל רוצה גם מהמתוק הקצפתי הזה
כי אני רוצה לבלות עם בעלי ורוצה גם לבהות כל ערב בתוכנית ריאליטי מטופשת שרק
תנקה לי את המוח בלי לחשוב, בלי לדבר, בלי להתחשב באף אחד
ותמיד הרצונות שלנו מתעתעים ואנו נעים בין רצון לרצון מבלי להיות מסוגלים להעמיד
רצון אחד מעל השני נקיים מרגשות אשם ומהלקאה עצמית.
והרצונות שלנו מתאפיינים ב"אבל" ו"גם וגם" ואינם ברורים ומוחלטים:
אני מתוסכל אבל זה לא הזמן לעזוב את העבודה
אני מת להיות קצת לבד אבל זה לא הזמן להחליט פשוט לנסוע
אני עייפה אבל זה לא לעניין להגיד "לא" לכלתי
אני רוצה שקט אבל זה לא יפה לא לארח/להכין/לבשל/להסיע…
והיינו רוצים גם להמשיך לעבוד במקום בטוח וגם למצוא עבודה מאתגרת יותר,
גם לנסוע ולבלות לבד עם הבן זוג וגם שהילדים יהיו בטוחים ומרוצים
גם לישון ולנוח וגם לרצות את כלתי ולשמח אותה
גם לעבור את החגים במינימום מאמץ וגם לעזור ולארח, להכין, לבשל…
במקום בו איננו מסוגלים להעמיד רצון אחד מעל השני באופן טבעי, זורם
ונקי מרגשות אשם ותסכול, זה המקום להקשיב לצורך.
כי הצורך שלנו מדבר עצמו חזק וברור ודורש רק שנקשיב לו:
הצורך לנוח מדבר עצמו בעיניים הנעצמות מאליהן בשעת ערב מוקדמת
הצורך בלבד מדבר עצמו בתסכול של אחר צהריים עם כל הילדים והחברים שלהם
הצורך באכילה בריאה מדבר עצמו בצרבות ובתחושת הכבדות ביום למחרת
הצורך בקרבה זוגית מדבר עצמו כשאתם מפסיקים לדבר
הצרכים שלנו הם רצונות שלא הקשבנו להם בגלל שלא מתאים, ואין זמן, ולא
יאה ולא נאה, ועכשיו הם צועקים עצמם בחוזקה עד שאי אפשר יותר להתעלם.
כך הרגשתי לפני שאסטה ולכן נסעתי. ושם, בשקט הזה, בנוף המהמם של ההר
הקסום הזה, יצא הבכי ונכנסה התובנה.
השנה לא אקשיב לרצונות שלי, אקשיב לצרכים שלי.
אני מזמינה אתכם, יקרים שלי, לכתוב לי מה הצרכים שלכם לשנה החדשה:
שאלו עצמכם שתי שאלות:
1. איפה אני זקוק ליצור שינוי בחיי?
2. מה לדעתי אני צריך כדי ליצור את השינוי?
יכול להיות שאנו צריכים ליצור שינוי בזוגיות שלנו כי אנו חשים מתרחקים יותר ויותר,
יכול להיות שאנו צריכים ליצור שינוי בעבודה שלנו, כי תחושת התסכול והשעמום עולות
וגוברות,
יכול להיות שאנו צריכים ליצור שינוי ביחס שלנו לעצמנו כי איננו אוהבים את מה שאנו
רואים בראי…
אל תשאלו שאלות של רצון, כי הרצונות רבים ותמיד לכאן ולכאן…
הקשיבו לצורך האמיתי, זה שזועק עצמו החוצה ואינו יכול להמתין יותר –
במקום בו הוא קיים, יכולה להתקיים עבודה אמיתית של שינוי והגשמה.
ואז כתבו. המילים שעולות לנגד עינינו בכתיבה, מדייקות את הצורך שלנו.
כתבו לעצמכם מה אתם זקוקים לו לקראת השנה החדשה
וכתבו לי .
כתבו לי כדי שאוכל לכתוב חזרה ולשתף אתכם בהתכתבות הבאה שלנו,
בדרך הפשוטה להגשימם .
אוהבת אתכם
ושמחה לחזור
שירלי
