חשיבה חיובית מתחילה מנקודת המוצא שהמחשבות שלנו הן רק חלק ממי שאנחנו.
הן חלק חשוב אך רק חלק, ממש כמו הרגשות, האמונות, גופנו הפיזי והדמיון… כל אלה (ואחרים) הם חלקים מהאדם השלם שהוא אנחנו. זהות מוחלטת בינינו לבין המחשבות מולידה תחושת חוסר אונים בכל פעם שמחשבות שליליות מופיעות. אנו עשויים להרגיש כי המחשבות משתלטות והופכות להיות כל מי שאנחנו. אנו מרגישים לעיתים שאיננו מסוגלים להתחמק מהמחשבות השליליות, שהן ממלאות כל פינה בחיינו, ואיננו מסוגלים ללכת לישון, לשמוח בחגיגה משפחתית, לצפות בטלוויזיה, לנהל שיחה או ליהנות משיעור יוגה – מבלי שהמחשבות יחדרו לאירוע וימלאו אותו.
כלפי חוץ לא רואים דבר. זוהי מצוקה פנימית שכמעט ואינה נראית, והעולם מסביבנו ממשיך לסוב ולנוע כשאנו מרגישים תקועים. לעיתים, כשהמחשבות הופכות לחרדות, תחושה של אפילה עולה וחונקת את הגרון, הגוף הפיזי יוצר תגובה ממשית לנוכחותן: אנו מתחילים להזיע, לחץ הדם עולה או יורד, פנינו מחווירות, הלב הולם בחוזקה ועוד. לעיתים, דווקא מצב זה בו המחשבות הערטילאיות מקבלות ביטוי חיצוני, הופך להיות קשה יותר עבורנו. איננו יכולים להסתיר יותר את מה שמתחולל בתוכנו. אותן תגובות פיזיות מעצימות את החרדה שלנו שמשהו ממשי מאוד יכול לקרות לנו אם נמשיך לחשוב מחשבות חרדה וללכת בדרך זו.
ידיעה כי אנו איננו המחשבה שלנו, ויש לנו האפשרות לכוון אותה, לדבר איתה, ליצור אותה אחרת – מחזירה לנו את המושכות לידיים.
איננו מכוונים למצב בו ראשינו יהיה נקי ממחשבות. מצב זה נוכל להשיג בכמה מקרים:
כשאנו עוסקים בפעילות אהובה מאוד ואז "מאבדים את עצמנו בתוכה" ולא שמים לב שהזמן עבר או שמישהו קורא לנו או הטלפון מצלצל… זה יכול להיות ריקוד, שירה, ציור, קריאה של ספר מרתק, סרט מותח, בישול ועוד ועוד ועוד.
או שאנו מקדישים את חיינו למדיטציה על פסגת הר בטיבט. או בהודו. או בכל מקום אחר. אבל לבד.
אני מניחה שרובנו יכולים לשיר ולרקוד מדי פעם אך לא מתכננים לבלות שנים לבד על פסגת הר בשום מקום… בכל מקרה איננו שרים ורוקדים מבשלים ומקדרים כל הזמן. לצערינו רוב הזמן ראשינו מלא במחשבות. החוכמה שאנו יכולים ללמוד היא ליצור את המחשבות הרצויות לנו ולהישאר מחוברים אליהן.
איננו יכולים לחשוב על שני דברים בבת אחת – מוחנו מאוד מתוחכם אבל לא עד כדי כך. ואולי זה התחכום האמיתי, שבכל פעם אנו מתרכזים במחשבה אחת.
יש פה בשורה נהדרת ומאפשרת, כי אם בכל פעם אנו מתרכזים במחשבה אחת, הרי שכל מה שנחוץ לנו הוא לשנות את המחשבה בה אנו מתרכזים, וליצור מחשבה חיובית ובונה במקום שלילית והורסת.
בכל פעם שעולה מחשבה שלילית שמנמיכה אותנו ("אני לא מסוגל") או מפחידה אותנו ("אנחנו רגע לפני קץ העולם") או פשוט לא נעימה לנו ("היא הרבה יותר מוצלחת ממני"), זה הזמן להושיב את המחשבה הזו לשיחה.
מי מושיב אותה? – אנחנו. הרי אנחנו שלם שעולה על סך חלקיו. אנחנו יותר מהמחשבה הזו. כמו בכל מכונית, יש את היושב במושב הנהג ויש את היושבים לצידו ומאחור. רק מי שיושב במושב הנהג הוא האחראי והמוביל אותנו למחוז חפצנו או לחלופין, למקומות שאיננו רוצים להגיע אליהם. בזמן שהפחד או הביקורת או רגשי האשמה/הקנאה/הכעס מתיישבים במושב הנהג, הנסיעה הופכת לסיוט, ובמקום להגיע למקום שאליו רצינו, אנו מגיעים למקומות קשים שאינם מטיבים אתנו. אם לדוגמא, במערכת יחסים הכעס או התסכול הם הנוהגים אותנו, המכונית תדרדר מהר מאוד מהכביש אל התהום…
ואולם, משום שאנו איננו המחשבות שלנו, שמי שאנחנו הינו יותר ממחשבה כזו או אחרת, יש לנו את האפשרות להחליף את היושב במושב הנהג.
במידה ואנחנו רואים כי הנסיעה לא מתנהלת כפי שחשבנו ואנחנו מגיעים אל פי תהום (כועסים רוב הזמן, חסרי סיפוק, מנהלים מערכות יחסים שאינן נעימות לנו או מטיבות אתנו, מתקשים לסלוח, מתוחים מדי בעבודה, בבית…) זה הזמן שלנו לקחת את המושכות לידיים ולהחליף את הנהג. החלפת הנהג פירושה להחליף את הקול השלילי בקול חיובי.
הקול החיובי נמצא בתוכנו ממש כמו הקול השלילי, אלא שאנו פחות מכירים אותו, הוא פחות נגיש לנו, עולה פחות במצבים יומיומיים… אנו יודעים יותר לבקר את עצמנו כשאיננו עומדים בסטנדרטים שלנו, פחות לעודד ולחזק את עצמנו, אנו יודעים לכעוס כשהציפיות שלנו מאנשים עולות על שרטון המציאות, פחות יודעים לסלוח, לשחרר, למחול…
העובדה שאנו פחות מכירים את הקול החיובי, אינו מעידה על אי קיומו. אלא רק על כך שהוא אינו במושב הנהג, שלא נתנו לו מספיק להוביל אותנו ואולי אף השארנו אותו בבגאז' נעול יותר מדי זמן:) הדבר דומה למי שמתחיל לרוץ אחרי שהיה רגיל לשבת רוב הזמן מול המחשב ועל הכורסא. השרירים ברגליים תמיד היו, אך עתה הוא מתחיל לאמן אותם, להשתמש בהם, ליהנות מהפירות שאימונם מביא ולהגיע לתוצאות שתמיד רצה להגיע אליהם.
וכמו ההחלטה להתחיל לרוץ, 100 מטר ואח"כ 200 ועוד ויותר, כך גם השימוש בקול החיובי נעשה בהדרגה, אנו מאמנים את עצמנו יותר ויותר ומאפשרים לקול החיובי להנהיג אותנו בכל מעשינו והתנסויותנו יותר ויותר.
זוהי החלטה פנימית ליצור על מנת להיזכר. להשתמש על מנת להכיר:
"שלום מחשבה יקרה" אנו אמורים למחשבה השלילית שעלתה בראשינו "אני מכיר אותך. את מלווה אותי כבר שנים. שבי עכשיו במושב האחורי, כי השלווה/האמונה/הביטחון שלי בעצמי הם המנהיגים אותי כעת"
ואז – לשנות מחשבה: לעמוד בצומת ולהחליט ללכת לנתיב האחר, לנתיב הפחות מוכר, הפחות מתויר אך הרבה יותר נעים, מטיב, מקדם, מהיר, מהנה, מעצים ומספק:
"אני לא מסוגל" – "יש בי את היכולת, אני לוקח נשימה עמוקה ומתחבר אליה עכשיו"
"לעולם לא אצליח" – "אני נותן לעצמי הזדמנות להצליח, יש בי כוחות ועוצמות אדירים ואני עושה בהם שימוש עכשיו"
"היא הרבה יותר מוצלחת ממני" – "אני חוגגת את ההצלחה הגדולה שלי, הייחוד שלי, המתנה שרק אני יכולה לתת לעולם"
שימו לב שאיננו משקרים לעצמנו. איננו אומרים שאנחנו יותר טובים, אם איננו מרגישים כך, איננו אומרים שבטוח נצליח אם אנחנו חוששים – פשוט משום שאם נאמר לעצמנו דברים שאינם נכונים, מוחנו יגיב ברתיעה ותיווצר בתוכנו תחושה של שקר פנימי בו לא נוכל לעמוד. אנו מעבירים את הזרקור בתוכנו לאיכויות אחרות בנו, לאמונה שלנו בעצמנו, לכוח שלנו. כל הדברים הללו קיימים בתוכנו, אך לעיתים נשארו בבגאז' או לא זכו לאימון מתאים, או כל מטאפורה אחרת שתתאים לכם:) . זה הזמן שלנו לתפוס
את השליטה על הכיוון הפנימי ולהניח לעוצמה, לשלווה ולאהבה לנהוג אותנו.
חשוב! איננו מעיפים את הפחד או החרדה מהחלון ואיננו מתכחשים להם. הם חלק מאיתנו ונמצאים כאן מסיבה. אבל הם לא חייבים לשבת במושב הנהג. כשהם יושבים במושב הנהג הם נוהגים אותנו למקומות שאינם טובים לנו או מקדמים אותנו. אנו מושיבים אותם מאחור. חגורים היטב. ונותנים לאהבה ולביטחון בעצמך לנהוג אותך. מחליפים מחשבה במחשבה, מתוך ערות, מודעות והחלטה פנימית ברורה שהגיע הזמן להוביל את חיינו למקום הטוב והמספק שמגיע לנו לחיות בו.
ולבסוף – פועלים חשוב מאוד לתמוך בתהליך החלפת המחשבות בפעולה. אחרי שהחלפנו מחשבה אחת באחרת, אנו נוקטים בפעולה התומכת במחשבה החיובית. אם הושבנו את השלווה במושב האחורי, אנו יוצאים לגינה עם כוס תה, להליכה בחוץ, נושמים כמה נשימות עמוקות – כל דבר שמתקשר אצלנו לשלווה. אם בחרנו בשמחה – נשים דיסק עם מוזיקה מקפיצה, נעלה מההקלטות סדרה משעשעת, נחייך סתם כך, נתקשר לאנשים שכל שיחה אתם מעלה חיוך על שפתותינו – או כל דבר אחר שמתקשר אצלנו לשמחה, וכך גם עם שאר האיכויות שבחרנו בהן לנהוג אותנו כעת.
לסיכום: ארבעת הצעדים לשחרור מחשבות שליליות:
1. עוצרים – עצם העצירה וההכרה בכך שאנו מעלים שוב את הקול השלילי מתוך הרגל להציק, לבקר, להכאיב לעצמנו, שולחת באופן מיידי מסר מרפא של שינוי. המכונית נעצרה. היא לא מדרדרת יותר. עכשיו משנים נתיב. המסר מחלחל לגופינו, ממלא את התאים, ויוצר התכווננות מחודשת לנתיב המספק, השמח, הראוי לנו ללכת בו.
2. מתייחסים קצרות למחשבה השלילית – מבלי לתת לה יותר מדי תשומת לב, אך גם מבלי להתעלם, אנו מודיעים לה בחמלה ובתקיפות כי החלטנו מהיום, מעכשיו, לשנות כיוון
3. מעלים מחשבה חיובית חליפית – במקום השלילית. בתחילה הדבר נעשה באופן מאולץ, מאתגר ממש כמו להתחיל לרוץ (אני יודעת, מניסיון…), אך עם הזמן התהליך יהפוך לפשוט יותר ואוטומטי, ההרגל יישבר וישתנה.
4. מוסיפים פעולה תומכת – בתום ההכרזה על המחשבה החיובית, אנו תומכים בה בפעולה המרכזת בה את מהותה: שלווה, שמחה, ביטחון, אמונה, קלילות, חמלה ועוד ועוד, כיד הדמיון הטובה עלינו.
זכרו: כל השפע שבעולם, כל הרגשות וכל המחשבות מתקיימות בתוכך,
החוכמה שלך היא לדעת להחליט מי יישב במושב הנהג של חייך ומי מאחור.
באהבה
:@)
תודה רבה עבור כל מעשייך
בשמחה! שיהיה לך שבוע מצוין, שירלי
מאד נהנתי מהשיעור הראשון שלך במסגרת 7 הסיטונים את אלופה אני מאמינה ממש שאוכל לעבור תהליך ולשנות את הגישה הקשה שלי לחיים תודה רבה רבה ניפגש בשיעור הבא
איזה כיף לשמוע מרים, בהצלחה לך! אני כאן לכל שאלה ועזרה. חיבוק גדול ממני, שירלי
תודה רבה על מאמר מועיל וחשוב במיוחד
עזר לי מאוד. תבורכי שירלי❤️
יפה מאוד ומועיל