כשמי שאוהב אותנו ממרר את חיינו

ברור שהיא אוהבת אותך. בזה אין שום ספק. היא אימא שלך, היא אוהבת אותך, היא תמיד תאהב אותך, רק בדרך תמרר לך את החיים…

וגם הוא, הבעל הזה שלך, הוא בחיים לא יבגוד בך, הוא תמיד יהיה שם עבורך אם תצטרכי להחליף גלגל באוטו רק שהוא יעשה את זה תוך כדי רטינות אינסופיות על חוסר היכולת שלך לשמור על הרכב, ממש כמו ילדה קטנה חסרת אונים…

וזה לא שהם לא אוהבים אותך, הם באמת אוהבים אותך, אבל חשים צורך פנימי עמוק להוכיח לך כל הזמן כמה את טועה וכמה את לא בסדר וכמה הדרך שבחרת לפעול בה מטופשת/ילדותית/תביא לאסון… וזה מבלבל. האהבה הזו עם הביקורת מבלבלת אותך מאוד. כי אם לא היו אוהבים אז אפשר היה פשוט לפתור את זה כאנשים לא נחמדים ולהתרחק מהם. אם זו הייתה מכרה, קרוב לוודאי היית אומר שהיא בחיים לא תהיה חברה שלך כי היא פשוט לא נחמדה. אבל כאן זה סיפור אחר. אלה אנשים הקרובים לך, נמצאים בליבך, את אוהבת אותך והם אותך אלא שהם לא מפסיקים לרדת עליך. די!!!! איך גורמים להם להבין, להפסיק, לראות שזה לא עוזר, לא מקדם ולא תורם לך בשום אופן. את לא לומדת מזה, לא צומחת מזה, לא הופכת לאדם טוב יותר/חכם יותר/מבין יותר רק בגלל שבגיל 32 הם עדיין מנסים לחנך אותך!

אז זהו. שאי אפשר. אי אפשר לגרום להם להבין דבר.

אבל

זה לא אומר שאין מה לעשות.

יש מה לעשות רק שזה לא פשוט.

זה דורש ממך להסכים להיפרד מהם.

רגע, רגע, רגע, לא התכוונתי להיפרד מאימא או מאבא או מהבעל, להגיד שלום ולנסוע לארץ רחוקה (למרות שגם את זה עשו נשים טובות ויקרות סביבי),

וגם לא התכוונתי להפסיק לאהוב

התכוונתי להפסיק לקחת על עצמך את המרירות הפנימית שלהם ואת הצורך שלהם לנהל את העולם.

להפסיק להיות מושפעת מזה.

אני שומעת אותך צוחקת עד למחשב שלי בבית:) הרי אם יכולת לעשות זאת לא היית צריכה לקרוא את מה שאני כותבת כאן… נכון. את צודקת. אבל אולי לא ניסית את הדרך היחידה שמצאתי שבאמת עובדת וזה להיפרד מהם בלב. להתרחק מהם בלב. לחתוך ביניכם את החבל הגורם לכל תנועה שלהם, כל דיבור כל מבט, להניע משהו בתוכך.

ואני יודעת גם למה לא ניסית. זה מפחיד. זו תחושה של "אז אני לא אוהב אותו/ה יותר?" "איך אפשר לאהוב בלי להיות מושפע ככ?" וזה השקר שמכרו לנו כל הזמן, שאהבה פירושה כל עפעוף אצלו רעד בבטן אצלך, וכל תנועת אצבע בלתי רצונית אצלה, כאבי בטן אצלך… שקר כבר אמרתי?

אהבה אינה תלות. בשום פנים ואופן וצורה היא אינה תלות. וכבר אמר STING אהובי מימי התיכון:  If you love someone set them free… אז הוא אמר את אומרת ובכל זאת… ואין בכל זאת. אהבה פירושה שמחה בנוכחות האחר, תחושת אינטימיות וקירבה, יכולת לסמוך עליו ועוד המון דברים נפלאים שלעולם לא נוכל להכניסם לתוך מילים פשוטות. אבל אהבה אינה תלות.

את אינך חצי מאף אחד, היית שלם ונפלא לפני שפגשת אותו כך את גם עכשיו

את לא נמצאת תחת המגף של אף אחד, את עומדת זקופה כאדם הייחודי והיפהפה שאת

ואין אף אחד או אחת שיודע ללחוץ לך על הכפתורים חוץ ממך. הכפתורים שייכים לך והם ברשותך הבלעדית.

ואולי את חוששת שמשהו נורא יקרה אם תתנתקי בלב. אולי את חוששת שהאהבה תיגמר או שהוא ייפגע או שהיא לא תוכל להתמודד – הסירי דאגה מליבך העצום. כי ליבך באמת גדול ומופלא ורק באותו חלק שאת מחוברת חיבור הרסני שכזה את מנתקת. שאר החלקים מחוברים באהבה ובחיבה אינסופית.

וגם לו או לה או להם לא יקרה דבר אם לא תהיי שם כדי לתפוס את כעסם או מרירותם. הם פשוט יצטרכו להתמודד איתם לבד.

את לא חייבת להצהיר על כלום. כאן זה לא המכס. את פשוט לא לוקחת יותר פנימה. משאירה בחוץ. ביחד עם הזבל. זה שלו, שלה שלהם, זה לגמרי לא שלך, והגיע הזמן, חי אלוהים שהגיע הזמן, שהם יתמודדו עם הזבל הביקורתי שלהם במקום להמשיך ולזרוק אותו עליך.

אז מה עושים?

שבי עם עצמך בשקט. עצמי את העיניים. ראי את עצמך עומדת מול האדם האהוב והאוהב הזה שלא מפסיק למרר את חייך. התבונני בעיניו, בפניו. שימי לב שישנו חבל מחבר בין הטבור שלך לשלו. גם אם זה בעלך ישנו חבל כזה. גם אם זו אימך או זה אביך. וברגע שתרגישי שאת מסוגלת גזרי אותו. בדמיון. הכל בדמיון. ואז אמרי לו: "הגיע הזמן. אני משחררת אותך באהבה". אל תפחדי. זה לא אומר שהוא ייעלם מחייך זה רק אומר שההשפעה שלו עליך תלך ותפחת. ואז תראי אותו בדמיונך הולך ומתרחק ממך. וזהו.

נשימה עמוק והעיניים שלך כבר פקוחות.

אימא שלך עדיין תתקשר

בעלך עדיין יתעצבן שלא כיבסת לו גרביים

אבא שלך עדיין יתאכזב כשלא תבואי עם בן זוג רציני לארוחת יום שישי

אבל זה יהיה שלהם. רק שלהם.

"מה???" את פוערת זוג עיניים גדולות, אני רואה אותך (מכשיפה שכמותי), "גזרתי חבל בדמיון והכל משתנה???"

התשובה הקצרה היא: כן.

התשובה הארוכה היא: כן, אבל… כן אבל לפעמים תצטרכי לעשות זאת שוב. רק כדי להיזכר. ולפעמים בזמן שהוא יחפש את התחתונים שלו ואימא שלך תגיד לך (שוב) שיותר יפה לך ארוך וחבל שהסתפרת, תצטרכי ללחוש בלב שהם משוחררים באהבה. ויכול להיות שזה יקח זמן ויכול להיות שלא. זה תלוי גם בך. ויכול להיות שתצטרכי לעבור תהליך מורכב יותר ויכול להיות מאוד שלא – זה תלוי בך. אבל התרגיל הזה ודרך המחשבה הזו זה מקום נהדר להתחיל בו, כי באמת באמת באמת אחרי גיל 18, את כבר לא זקוקה למישהו שיחנך אותך. ממש לא.

מוגש באהבה לכל הנשים וגם לגברים. במיוחד לגברים שיש להם נשים מחנכות… הפעם כתבתי בלשון נקבה אבל זה מיועד בהחלט גם לכם.

אשמח לתגובותיכם כאן למטה,

יוממעולה ממני

נתראה באהבה

שירלי