אני באופן כללי חושבת שאני נהדרת. חייבת להודות שזו לא מחשבה פרטית, גם אמא שלי חושבת כך. אבל לאחרונה הרגשתי שבעלי לא בטוח בכך. לא בטוח בכלל. ולא הבנתי למה. חוץ מהנהדרות הפרטית שלי, הייתי בטוחה שאני גם נהדרת אליו ולראיה – אני לא מציקה לו. ממש לא מציקה. מה שהוא חושב – שיעשה. אם הוא רוצה ללכת לשחק קלפים עם חברים פעם בשבוע – תפדל. שיילך. יש לי את ד"ר האוס שייארח לי חברה, ולפעמים גם את מר מונק. אני מסודרת.
אם הוא רוצה לנסוע לטפס על הקילימנג'רו כי זה יומולדת 40 של חבר – לך לשלום המפתחות בפנים. אמנם אני טיפסתי רק על עליות ראש פינה ביומולדת 40 שלי, אבל מי עושה חשבון? עשרה ימים? עשרה ימים.
ואם הוא רוצה וויפאסנה? שייעשה. תשאיר אצלי את הטלפון, לבש את השרוואל ומדוט לך כאוות נפשך.
אני לא מגבילה, לא שואלת מתי בא, לא שואלת מתי הולך, כזאת אני. זורמת.
והרבה שנים הייתי בטוחה שאין דרך טובה יותר להראות אהבה מאשר לשחרר, לא לחפור, לא להציק. וקל לי לא להציק כי העולם שלי כל כך מלא שאיני זקוקה להחזיק לו את היד כדי ליהנות. אז שחררתי אותו לבלות, ושחררתי אותו להכין לעצמו את האוכל שלו, ושחררתי אותו למצוא לעצמו גרביים אבודים ושחררתי אותו לארגן לנו סופישבוע… ולא הבנתי למה הוא לא מבסוט ממני, הרי כל אחד רוצה שלא יציקו לו וישחררו אותו, לא? אז זהו שלא בדיוק. והתחלתי להבין שכל השחרור הזה שלי, כל החוסר הצקה שלי וה"לך, תבוא הכל בסדר" יש בו גם מן החוסר אכפתיות. והבנתי פתאום שכל מה שאני מתרגמת כאהבה, אפשר לתרגם גם אחרת לגמרי.
וזה קורה לא רק אצל בני זוג, אימהות ובנות בוגרות, הורינו המבוגרים, סבתות ונכדים, כלות וחמיות… כולנו נותנים לזולת מכל הלב – את מה שאנחנו רוצים לקבל… ולפעמים, הלימוד הגבוה ביותר שלנו הוא לגלות מה האחר זקוק.
ולפעמים אנחנו פשוט לא מצליחים להבין מה האחר רוצה, ולא משום שלא אמר לנו, אלא משום שזה לא בדנ"א שלנו, זה פשוט לא התרגום שלנו למילה "אהבה".
לפעמים הבן זוג מגיע אלינו עם תובנה גרנדיוזית לגבי מערכת היחסים שלנו, ואנחנו פשוט לא מאמינות: "אבל זה מה שאמרתי לך כל השנים!" ואנחנו לא מצליחות להבין איך פתאום כשמישהו אחר אמר לו את זה הוא הצליח לקלוט וכשאנחנו חזרנו ואמרנו זה פשוט נשטף מעליו, נכנס מאוזן אחת ויצא מהשנייה. וגם להפך זה קורה, וגם במערכות יחסים לא זוגיות. זה לא שאנחנו לא שומעים את מה שהוא אומר כל הזמן, זה פשוט לא נקלט, זה לא בדנ"א שלנו, אנחנו לא מכוונים לתדר שלו.
אז בתור אחת שלא הייתה מכוונת לתדר, ביקשתי להבין למה הוא לא חושב שאני כזאת נהדרת, ולמה הוא לא מבסוט ממני כל כך, חיפשתי תשובות.
וכשמחפשים תשובה – התשובה מגיעה.
זוכרים איך כל פעם שהייתם מרוכזים בנושא מסוים, מדברים נפלאים כמו הריון חדש או חס חלילה קשים כמחלה, פתאום לכולם סביב יש עצות גם מבלי ששאלתם? פתאום כולן בהיריון ופתאום כל הכתבות בעתון עוסקות באותו נושא שאתם חושבים עליו, ישנים אתו, מתחבטים בו… האם משהו השתנה? דבר לא השתנה בעולם שמחוץ לנו אך הכל השתנה בתוכנו.
כשאנו מרוכזים בנושא מסוים אנו נוטים לראות כל מה שקשור אליו: שמים לב לכתבות בעתון על הנושא, לשיחות של אנשים, לתוכנית ברדיו ש"במקרה" פתחנו והנה הם מדברים על מה שמעסיק אותנו כבר שבועות.
החשיבה החיובית רוצה שנקח זאת צעד אחד קדימה, ונגלה את התשובות הרלוונטיות לשאלות שלנו בכל מה שצץ פתאום סביבנו.
כשאנו מהרהרים על מערכת היחסים הזוגית, החברית, המשפחתית או כל נושא אחר, אזנינו הופכות להיות קשובות למסרים שיכולים להיות רלוונטים לעניין, וכדי שהמסרים יישאו בקרבם גם תשובה עלינו להיות קשובים כפליים ולחפש את התשובה בהם.
כל שיחה עם חברה, כל תוכנית טלוויזיה, כל מפגש אקראי נושא בחובו הצעה, המלצה, רעיון, אפשרות לקבל תשובה אם נהיה נכונים להקשיב, ויותר מזה אם נהיה נכונים להתנסות ולפעול. ולרוב דווקא התשובות הכי מוזרות ומפתיעות, הרעיונות שפתאום צצים במוחכם כפתרון בעקבות מאמר שקראתם או שיחה ששמעתם מהצד – אלו התשובות המדויקות ביותר עבורכם. אלו התשובות שאינן מגיעות מהמוח שחשב וחושב על העניין ומגיע למבוי סתום כל פעם מחדש, אלא ממקור אחר, רענן, אינטואיטיבי, הקול החיובי הפנימי שלכם שחי ומדבר ומגיב רק אם נקשיב לו ונפעל דרכו.
ואצלי? המשכתי להרהר על הנושא מבינה יותר ויותר שהדרך שלי להראות אהבה אינה בדיוק הדרך שלו, כששיחה עם חברה על נושא אחר לגמרי הפילה את האסימון:
בשבילי כשהוא מלטף את ידי ומביט בעיני – זו אהבה
בשבילו כשאני מגישה לו קינואה עם טחינה – אין אהבה גדולה מזו.
אנו רגילים לתת לאחרים מה שנראה לנו נכון. זה לא אומר שזה מה שהם צריכים. הדנ"א המשפחתי שלי היה של שחרור ו"תעשי את מה שאת רוצה", והמשפט הזה נכנס לי עמוק עמוק בגנים ועיצב את הדרך בה אני רואה אהבה ובה אני מעניקה אהבה. וכנראה בסוף אנחנו באמת הופכים להיות ההורים שלנו… ובעלי? אצלו במילון הפרטי שלו אהבה מתורגמת לכל כך הרבה דברים אחרים שקשורים לאוכל חם, וגרביים במגירה ותחתונים מכובסים… ואני לא הסכמתי בכלל לשמוע. בעבר הייתי חשה שהבקשות האלו שלו ממני נועדו להפוך אותי ל"אישה הקטנה". היום אני מבינה שזו לא הכוונה. הוא לא רוצה שאהפוך לבעלתבוסטה ואשכח את כל הידע והעבודה שלי בעולם, הוא פשוט רואה אורז חום עם ירקות ומרגיש נאהב. ואני מנעתי ממנו את ההרגשה הזו מתוך גאוותנות של "אני לא מבשלת! תדאג לעצמך כמו שאני דואגת לעצמי!"
ואם אנחנו לא מצליחים להבין את הרמזים שהיקום שולח לנו, או שרוצים לקבל חיזוק נוסף, תמיד אפשר ללכת לישון ולחלום…
תשובות בחלום?
ממש כך!
ברור לי שאני נעה עכשיו לאזור הדמדומים של הרוחניקיות עם השווא הנח (או נע?) בח', אבל אתם כבר מכירים אותי הרוחניקיות ממני והלאה, אבל הרוחניות? זה כבר סיפור אחר. כי הכלים שאנו קוראים להם רוחניים ומקטלגים אותם בעולם ששייך ללובשי שרוואלים מגודלי ראסטות ומחבקי עצים – הם בדיוק אלה שיכולים לעזור לנו ולהעשיר את חיינו אם רק ניתן להם אפשרות. אז יאללה, נותנת לכם יד ובואו יחד ניתן:
כל שנת לילה או צהריים יכולה להפוך לכר נפלא של אפשרויות לפתרון התלבטות פנימית, אם נאפשר גם לחלומות שלנו לדבר אלינו.
לא צריך להיות מתקשר/מכשף/פותר חלומות מקצועי, כל מה שצריך זה מיטה (יש) שנת לילה או צהריים (יש ויש) מחברת ועט (יש. כדאי להקדיש מחברת שלמה, לכתוב יפה ככותרת: "מחברת החלומות שלי", ולהניח אותה באופן קבוע ליד המיטה) ונכונות לנסות משהו קצת שונה (יש?)
המתכון הפשוט להזמנת חלום לפתרון שאלות:
שוכבים במיטה.
נושמים נשימות עמוקות – שאיפה דרך האף הכי הרבה שאפשר עד שהגוף מלא באוויר מכף רגל ועד ראש, ואז מחזיקים את האוויר בפנים לספירה של שלוש ונושפים לאט לאט. ממש לאט. עד שהבטן נדבקת לגב. וכשמגיעים לקצה של הקצה ומרוקנים כליל מתחילים שוב מחדש.
ואז מזמינים את החלום. איך מזמינים חלום? מבקשים ממנו יפה מאוד שיבוא.
פשוט כל כך.
ובכל זאת קצת פרוט…
אז אני ביקשתי לחלום על מערכת היחסים עם בעלי ולקבל תובנות איך לשפר אותה. במילים אלו:
"הלילה אני מזמינה חלום על מערכת היחסים עם בעלי ומבקשת לקבל תובנות איך לשפר אותה."
ואז מוסיפים: "כשאתעורר בבוקר אזכור את החלום ואבין את משמעותו."
וחותמים ב: "וכך הוא".
וזהו.
בבוקר כשקמים כותבים מיד (כמובן זוכרים לשים מחברת ועט ליד המיטה).
זיכרו שהדברים אמורים להיות פשוטים כל כך, איננו אמורים להתאמץ או להיות בעלי כוחות מיוחדים, כל שעלינו לעשות הוא לגלות נכונות ומתוך הנכונות יתגלו לנו הכוחות שתמיד היו קיימים בתוכנו – לקבל את התשובות לשאלות שמציקות לנו ביומיום.
עם זאת, כמו בכל מיומנות חדשה שאנו רוכשים, יכול להיות שבהתחלה נתקשה לזכור את החלום, לא נצליח להבינו, קרעי תמונות יופיעו לפנינו בבוקר בלי שום קשר ביניהן – אל ייאוש! נסו שוב. ושוב. כל לילה אנו הולכים לישון – כל לילה טומן בחובו הזדמנויות לעורר את החוכמה הפנימית שלנו למתן תשובות ומרפא לשאלות בוערות בתוכנו.
ובלילה חלמתי. וזה לא משנה בדיוק מה חלמתי אבל היה שם רגע בחלום מאוד רלוונטי כשאני אומרת לחמותי בחלום: "אבל אני נותנת לו כל כך הרבה מרחב" וחמותי עונה לי: "אבל הוא לא זקוק למרחב. הוא זקוק שיעטפו אותו."
כשהתעוררתי פסלתי מיד את המסר בליווי גיחוך קל. מה זאת אומרת שיעטפו אותו? הוא דג? מתנה?
ואז החברה התקשרה, ודיברנו על משהו אחר לגמרי ואיך בעלה לא מבין אותה והוא מתעקש לרשום אותה לכל מיני סופישבוע של יוגה וחוקנים ומה הוא חושב שהיא שמנה ומלאת גזים??? וכשהתחלתי להסביר לה שזו דרכו להראות אהבה ולכל אחד דרך אחרת לתרגם את המושג הזה ולהרגיש אותו… פתאום הבנתי. וכמעט חיבקתי אותה דרך הטלפון: חמותי צדקה שוב! הממזרתה. וניתקתי במלמול זריז את השיחה כי הייתי חייבת לכבס גרביים ולבשל עבורו מעדן של אורז פרא עם ירקות…
ארבע נקודות שחשוב לחדד:
1. פעמים רבות התשובה שאנו מקבלים בחלום כל כך מופרכת בעינינו או לא מובנת, שעלינו לכתוב אותה ואז להניח אותה בצד. לפחות לכמה ימים. באותו הזמן תנו לשאלה להמשיך להדהד לכם בראש, מדי פעם הרהרו עליה. כעבור כמה ימים תגלו כי החלום מובן יותר או שבאופן "מקרי" מישהו או משהו יעורר בכם את ההבנה או את התשובה.
2. לפעמים אנחנו זוכרים רק "קרעי חלום" חלקי תמונות ממנו. רשמו אותן. התרגלו לרשום מיד כשמתעוררים לפני שמתחילים לברר מי היום מסיע את הילדים ומה מכינים להם לארוחת עשר… רישמו כל דבר שעולה , כל רעיון שצץ בשינה. אל תנסו להבין דבר, רק החלו לאסוף את החומרים. לרשום, לרשום, לרשום.
3. כשאנו מנסים לפרש חלום מטאפורי שאינו ברור לנו כל כך (חמותנו אינה מופיעה בו ונותנת את התשובה…), נסו לראות את כל הדמויות בחלום או הדמות הראשית לפחות כייצוג שלכם. החלום הוא תמיד אבל תמיד עליכם. אינני מדברת על חלומות נבואיים שהם סיפור אחר לגמרי, אני מתייחסת עכשיו לפתרון חלומות ולקבלת תשובות בחלום ככלי ידידותי וזמין למשתמש. כשאתה שואל שאלה ומקבל עליה תשובה – החלום הוא תמיד עליך גם אם מלכת מצריים מופיעה בו. את המלכה!
4. בכלל גם אם יש לנו שאלות אחרות הקשורות לעתיד המקצועי שלנו, לדרך בה אנחנו הולכים, להצלחה של פרויקט מסוים, למה כדאי ללמוד באוניברסיטה או כל שאלה אחרת – התחילו לחפש את התשובות בעולם סביבכם ע"י החזקת השאלה בלב, הרהור עליה מדי פעם ושימת לב למידע שיתחיל להתגלות אליכם בדרך אקראית לכאורה (שיחות עם חברים, תוכניות טלוויזיה,מאמרים בעיתון…) וכמובן גם: התחילו להזמין את התשובות שלכם בחלומות. זהו כלי אדיר, זמין ופשוט הפותח פתח לעולם של יכולות ותובנות שלא ידענו שיש לנו (ואם זה לא מרגיש זמין – לתרגל, לתרגל, לתרגל…)
מחכה לסיפורי החלומות שלכם:)
עם הרבה אהבה
שירלי
בא לי לחבק אותך 🙂
איזה כיף לי! תמיד מוכנה לחיבוקים:)