מאמר רביעי בסדרה: המדריך החיובי לפיזור ילדים סרבניים בבוקר
יש ימים ויש ילדים שהכל נעים וזורם וחלק וילד אחר ילד גולש מהאוטו ליום חדש ומרגש. ויש ימים (במיוחד הימים בהם ממהרים) וילדים (במיוחד אלה שרגישים לזה שממהרים), שהרבה מאוד בכי מלווה את הפרידה.
הפיזור שלי בבוקר מתחיל עם הבנות בבית-הספר. בעוד אחיהן ממתין ב(חוסר) סבלנות באוטו, אני מניחה את התיק על גבן ונושקת להן באיטיות ובכוונה מלאה נשיקת פיות: אחת על כל עין ואחת על האף. לרגע אחד אני מרוכזת בכל אחת מהן. זה הטקס שלנו. עוצמות את העיניים ומתמכרות לתחושה המענגת של רפרוף דגדוג השפתיים על העינייים והריסים ועל האף. ואין בילתנו אף אחד. וזהו רגע קסום שלי עם כל אחת מהן, שממקד אותן, יוצר הרבה שקט ושולח ליום החדש.
הפיזור מסתיים עם הקטן או בשמו השני: דבק איפוקסי. היו ימים בהם הבכי היה מתחיל עוד בבוקר ומתעצם לאחר שהבנות היו יורדות מהאוטו: "לא רוצה ללכת לגן", "רוצה הביתה עם אימא" ועוד כל מיני משפטים היכולים לקרוע לב אימא שאינה חושבת חיובי…
אך מכיוון שבאם חושבת חיובי עסקינן, הנה פרושה לפניכם דרכי "החיובית" לפיזור ילדים בבוקר.
בבסיס הדרך החיובית קיימת ההבנה שילדינו חשים אותנו ללא מילים. שמצבינו הנפשי, גם אם אינו מדובר, חודר לגופם ומעצב את התנהגותם. לכן, הדבר הראשון שאנו עושים הוא לבדוק את עצמנו:
1. היו בטוחים – הכלל הראשון הוא להיות בטוחים לחלוטין בבחירה שלנו. עלינו להיות בטוחים לחלוטין כי המקום שבחרנו עבור ילדינו לבלות שעות רבות מהיום, הינו מקום טוב, מיטיב, אוהב, מכיל, מחבק, מעצים ומחזק. אם איננו בטוחים בכך – אל נתפלא שילדינו אינו רוצה להיות שם. ילדינו חש אותנו. גם אם חוסר הביטחון שלנו אינו מדובר, או אולי נלחש בשעות הערב כשהוא כבר ישן, או מדובר באנגלית מעל ראשו כדי שלא יבין – הוא מבין. הוא קולט. פשפשו טוב טוב בלבבכם – האם אתם בטוחים במקום בו שמתם אותו?
2. היו ברורים – העבירו את הביטחון שלכם בבהירות ובאופן ברור לילד. אל תשמיעו לו משפטי "נראה" ו"אם" ו"אולי" אימא תבוא היום יותר מוקדם, ואולי אבא ישתדל…" אם אתם בטוחים בגן היו ברורים בפני הילד – זה הגן הנבחר ואתה הולך אליו היום ומחר.
3. היו שקטים – אל תכבירו במילים. ילד אינו צריך מסע שלם של הסברים. מספיק לו שאימא ואבא מאמינים בכך שהגן נכון עבורו. אל תנסו לשכנע אותו, להבטיח, להסביר, לשחד. נסו כמה שפחות לדבר על הנושא. אמנם, אם הסעיף הראשון הוא בעייתי ואינכם בטוחים שהגן נכון עבורו, ואם הוא מעלה נושאים ומספר חוויות שאינן נעימות הדורשות בדיקה – העלו את הדברים מול הגננים. בדקו אותם באופן יסודי מכל הכיוונים. אך אם לילד טוב בגן – אל תיכנסו לדיונים על היום כן ומחר לא. בכל פעם שהוא מעלה את הנושא "לא רוצה ללכת לגן" שאלו אותו "למה?" ואם התשובה אינה פגיעה בביטחון הנפשי והפיזי שלו, אמרו לו בשקט: "אני מבינה שקשה לך לפעמים. אתה תמיד יכול לספר לי הכול ואעזור לך כמה שאוכל. ועכשיו בוא נתלבש לגן." צרו הפרדה בין הקושי וחוסר החשק שלו ללכת – את זה אתם מבינים – לבין התוצאה המיוחלת מבחינתו – "אז אני נשאר בבית?". הבינו את הקושי שלו, היו קשובים לו, אך הישארו ברורים בהחלטתכם.
4. היו שקטים 2 – הפכו את הבוקר לשקט. ללא טלוויזיה, מחשב או מוזיקה חזקה בבוקר. בוקר צריך להיות זמן רגוע של פרידה משנת החלום, התכווננות והתכוננות ליום החדש. תנו לילדים לאכול ליד שולחן האוכל במתינות (אם צריך התעוררו יותר מוקדם כדי לעשות זאת או העירו אותם יותר מוקדם). הכינו את הבגדים מראש. התנהלו בבית בשקט וברוגע.
5. ואם באוכל מדובר – השתדלו לחסוך בסוכרים על הבוקר. ילדינו היום אוכלים כמות מטורפת של סוכרים. בדקו את דגני הבוקר שלכם ושימו לב לרמת הסוכר שבהם, גם אם זה סוכר חום או דבש (כמובן שסוכר עדיף על סוגי ממתיקים מלאכותיים). נסו למצוא ארוחות בוקר שיענו על כל צרכי ילדיכם: גם טעים וגם מזין.
6. היו שקטים 3 – אל תפעילו רדיו באוטו. אל תשימו דיסקים. אל תתנו לילדים לשמוע חדשות זוועה על הבוקר. אל תמלאו את ראשיהם בתכנים מבלבלים. סעו נסיעה שקטה (השתדלו כמה שפחות לקלל את הנהגים האחרים…) פזמו שיר, דברו בשקט עם הילדים על היום העומד בפניהם. גם בזמן הפרידה מהילד, השתדלו למעט בשיחה עם הורים אחרים או עם הגננים, זהו זמן שקט וקדוש של מעבר. כבדו אותו.
7. היו נוכחים – אני יודעת שהפיזור הוא רגע לפני יום עמוס של עבודה וסידורים. למרות זאת, חשוב מעין כמוהו שבשעת הפיזור תהיו עם הילדים. התרכזו רק בהם ובמיוחד בילד אותו אתם מורידים בגן או בבית ספר כל פעם.
8. צרו טקסי בוקר – הכוונה לריטואל קבוע היוצר מסגרת ברורה וידועה לילד. טקס הבוקר מתחיל בערב עם בחירת הבגדים למחר. העירו את הילד באותו האופן בכל בוקר עם ברכה ליום החדש. פזמו את אותו השיר. תנו לו אותה נשיקה (נשיקת פיות או אחרת) המסמלת פרידה.
עם הקטן שלי, יהל, אני מוסיפה גם טקס כניסה לגן: אנחנו מציצים מבעד לשער לראות את הגמדים המסתתרים בארגז החול, ואז פותחים את הדלת בזהירות כדי לא למחוץ אביר ביער הקסום, ואומרים בוקר טוב לעץ, ובוקר טוב לגמדי החול, ובוקר טוב לאבירי הבימבות. ואחר כך יהל מצלצל בפעמונים התלויים בכניסה ומודיע לכל הגן כי הנסיך הגיע. וגם אם הוא בוכה לעיתים, אחרי הטקס, עם הכניסה לגן, הגננת ואני אמונות על אותו ריטואל: חיבוק חזק, נשיקה, ומעבר לידיים של הגננת המופלאה שלו. בכי נוסף שלו לא ישנה דבר בריטואל. אני מבהירה לו בהתנהגותי, שאני בטוחה, ברורה ושקטה בבחירה שלי.
9. ועוד קצת שיעורי בית להורים – לכו הביתה או שבו רגע באוטו. קולות הבכי מהדהדים עדיין בראש. קחו נשימה עמוקה ודמיינו את ילדיכם האהוב. כשלב ראשון, דמיינו כיצד קרן אור רכה וזוהרת נכנסת דרך קודקוד הראש אל גופכם וממלאה אותו. נשמו אותה פנימה והניחו לה למלא את כל תאי הגוף ובמיוחד לרכך את הלב המכווץ. ואז רכזו חלק מהאור בליבכם ושילחו אותו כאלומה זוהרת אל ילדיכם. דמיינו אותו עטוף באהבה, צוחק ונהנה ועטוף באהבה, באור רך וזוהר של אימא/אבא.
בכל רגע ביום בו תחשבו בכאב על ילדיכם (אם הגננת עדיין לא סימסה לכם: "הוא מיד נרגע. הכול בסדר"), עצרו לכמה דקות, ועשו זאת שוב: אור נכנס אל הגוף ונשלח אליו ועוטף את ילדיכם באהבה, ברכות, בחמלה, בריפוי של הלב.
