לעתים אנו חווים תחושה של תקיעות בחיים. דברים אינם מסתדרים כפי שרצינו או אינם מסתדרים בקצב בו היינו רוצים שיסתדרו: איננו מוצאים עבודה כלבבינו, מערכות יחסים אינן מתקדמות לכיוונים הרצויים לנו, איננו מצליחים לרזות כפי שקיווינו, להיכנס להיריון, או כל שאיפה אחרת שאינה מתגשמת… בפעמים אלה אנו מוצאים את עצמנו מכים שוב ושוב על סלע בניסיון נואש לשנותו או להזיזו. אנו בטוחים שעלינו לפתור את המכשול, למוסס אותו, לפני שנוכל להמשיך הלאה בחיינו.
חשיבה חיובית מציעה ללמוד ללכת בדרך המים.
המים, הזורמים בנחל, אינם נעצרים כשהם מגיעים לסלע או מכשול, הם מוצאים דרכים יצירתיות לעקוף אותו ולהמשיך לזרום מצידיו, מעליו או מתחתיו.
ללמוד ללכת בדרך המים פירושו למצוא את הכוח והיכולת בתוכנו לזרום הלאה ולהניח למכשול להישאר כחלק מחיינו אך לא כחלק החוסם אותם מהתפתחות והתקדמות.
קיימת תפיסה בלתי מדוברת שעלינו לחיות חיים קלים ולסלק מעל דרכנו כל מהמורה המפריעה לזרימה. תפיסה יותר מדוברת אחרת, טוענת, כי כל מה דבר שנרצה נוכל להשיגו אם נתאמץ מספיק ונעבוד מספיק קשה. כיום מוסיפים כי אם נתכנת את מוחנו כך שיהיה מכוון להגשמה – אין דבר היכול לעמוד בדרכנו. לצערינו, רבים הסלעים שאנו מוצאים בכל זאת על הדרך בה אנו הולכים, ופעמים רבות אנו מוצאים עצמנו נתקעים ותקועים מול סלע ולא מוכנים לזוז עד שייעלם:
לא קונה בגדים עד שמרזה!
לא מאושרת עד שנכנסת להיריון!
לא נהנה עם הילדים בבית עד שמוצא עבודה (ואז אין זמן ליהנות אתם…)!
לא יכולה לשמוח בחיי עד שהגירושין ייכנסו לתוקף!
לא מוכן להרגיש טוב עד שהסכסוך הזה בינינו ייפתר!
יכול להיות שאיננו מכריזים בריש גליי בצורה כזו על תחושותינו, אך פעמים רבות, אם נפשפש בכנות ברגשות שלנו, נגלה שכך אנו מרגישים. עד שהסלע יתמוסס או ייעלם אנו לא זזים לשום מקום.
למעשה הזרימה של חיינו אינה יכולה או אמורה להיות בנתיב חלק, שכן נתיב כזה לא קיים. תמיד נפגוש אנשים שונים מאתנו עם דעות שונות ומנוגדות על החיים, תמיד רצונות או צרכים בלתי ממומשים יהיו חלק מחיינו, תמיד הפנטזיה של איך הדברים אמורים להיות תעמוד מול חוסר שליטתנו על מכשולי הדברים שהינם.
איננו אמורים לחיות חיים נטולי מהמורות, אנו אמורים ללמוד לזרום מעבר למהמורות הנחוות כבלתי פתירות. לעתים הפתרון מגיע דווקא כשעוזבים את המאבק, ולעתים המכשול הופך להיות ללא רלוונטי ככל שהזמן עובר ואנו עברנו הלאה.
לא המכשול מעכיר את חיינו, לא אותו אדם שאינו מסכים לדעתנו ואנו ממשיכים לנסות לשכנע אותו, לא אותה רגל מציקה שמחייבת אותי להשתמש במקל הליכה, אלא אופן ראייתנו אותם כמכשולים וקשיים התוקעים את חיינו. איננו חייבים לאלץ את מבטינו, (ופעמים רבות הדבר גם בלתי אפשרי), לראות את המכשול כחוויה חיובית, אולם אנו יכולים לקבלו אל חיינו כעובדה מוגמרת , להפסיק להיאבק בו ולדרוש את שינויו, ולהמשיך הלאה.
באם אנו מסוגלים לסגל ראייה חיובית יותר, ניתן יהיה לומר שלמעשה אותו מכשול, אותה מהמורה, מאפשרים לנו לגלות יצירתיות ולשכלל תכונות של קלילות, קבלה, ראיית החיים בפרופורציה, וזוהי מתנתו.
לפני כל מהמורה שאנו עוברים עלינו לשאול את עצמנו ארבע שאלות מנחות:
1. אם נעזוב זאת עכשיו ונמשיך לזרום, איך ייראו חיינו בהמשך הנחל, עוד שנה, שנתיים, שלוש? האם המכשול הנורא של עכשיו יהיה כל כך נורא ורלוונטי עוד פרק זמן מסוים? דברים שנדמים לנו כמכשולי ענק בימי נערותינו, מבחנים בהם לא הצלחנו, בחורות אותן לא הרשמנו… חוויות הנדמות לנו כחשובות ומעכבות המשך זרימה לנו כהורים: ילדה המתקשה להיפרד ממוצץ בגיל 5, ילד שאוהב להירדם בסלון ולא במיטתו… ייראו כמכשולים קטנים מאוד ולא רלוונטים בהמשך הזרימה ככל שהזמן עובר.
2. האם ניסיתי את כל הפתרונות שאני מסוגלת לחשוב עליהם? תשובה חיובית כנה, תסמן לי שהגיע הזמן להמשיך הלאה. המטרה אינה לשכוח ולהתעלם ממערכת יחסים עכורה או לחלופין מכך שלא מצאתי את האריחים המדויקים לאמבט שנבנה, המטרה היא להבין כי בסדר ולגיטימי לחיי להסתדר בכיוונים שאינם מה שרציתי ותכננתי, ובמקומות שאפשר להקדיש את תשומת הלב שלי לחוויות משמעותיות אחרות.
3. מה המחיר שאני משלם על אם ההישארות במקום וההכאה על הסלע? לעתים אנו ממשיכים לנסות מבלי להתבונן בעלות של הניסיון, ומבלי משים חולף זמן רב ואנו תקועים. המחיר שמשלמים על הניסיונות שוב ושוב לשנות, יכול להיות מחיר בריאותי, מחיר של התרחקות מאנשים יקרים כשאיני מקדיש את זמני ותשומת לבי אליהם, מחיר של דכדוך נפשי, מחירים כספיים ועוד…
4. מה התועלת שלי בהישארות במקום ובהכאה על הסלע? זו שאלה שלא כל כך נעים לשאול… למרות זאת אני נתקלת בסדנאות שלי באנשים שהתועלת שלהם גוברת על המחיר שהם משלמים. תועלת יכולה להיות תשומת לב, עניין ועיסוק, יצירת דרמה, מיקוד תשומת לב בסלע כדי לא לחשוב או להתמקד בדברים החשובים יותר והמאתגרים הרבה יותר… היו כנים עם עצמכם, עיצמו את העיניים ודמיינו כי הסלע מתמוסס והזרימה ממשיכה חופשית הלאה – האם ההרגשה היא טובה ואך ורק טובה, או שפתאום משהו מרגיש מפחיד או חסר?
ואם החלטנו להמשיך ולנוע, לסגל את דרך המים, מה ביכולתנו לעשות כדי להקל על התנועה, כדי לפרוץ את הסכר ולהמשיך הלאה?
1. במבט מפוכח, קבע לך פרק זמן שנראה לך נכון ומדויק להמשיך ולהכות על הסלע. עבוד בתוך לוח הזמנים שלך כך שכשפרק הזמן יגיע לקיצו, תוכל לבחון את הנעשה שוב ולהחליט אם לא הגיע הזמן להתחיל ולזרום הלאה.
2. הפנה את כל היצירתיות והאנרגיות שהפנית להכאה על הסלע בניסיון לפתור את המכשול או לשנותו, למצוא נתיבים לזרום הלאה.
3. התבונן אל העבר שלך. זהו אזור הלמידה שלך. ראה האם היו מקרים בחייך של רצונות לא ממומשים או סטיות מהדרך שתכננת, שהתבררו בדיעבד כדבר מה חיובי? שאב השראה ממקרי העבר בהם מתוך בחירה או חוסר ברירה מצאת את הדרך לנוע הלאה ובכל זאת העניין נפתר או הפך להיות לא רלוונטי בהמשך דרכך.
4. האמן כי "לא עליך המלאכה להשלים". התפקיד שלך הוא לעשות כל שבידך, ברמת המסוגלות שלך, במטרה להסיט את הסלע ולהוציאו מנהר חייך. לאחר שבדקת וראית כי עשית את כל שיכולת, דע כי לא עליך המלאכה להשלים. שחרר את השלמת המלאכה לגורמים גבוהים ונבונים ממך. מבט בני האדם נמוך כגובהם. אני לא יכולה לראות יותר מ 168 (וזה עוד לפני שהתכווצתי עם השנים שחלפו…). יש לנו הזכות, ויותר מזה, בעיני יש לנו את החובה, לבחור אמונות שיקלו על חיינו. החיים עצמם לא שמים להם מטרה להקל עלינו, התפקיד הוא שלנו. אמונה מקלה היא אמונה כי לא הכל בידיים שלנו. התפיסה שהתפתחה בשנים האחרונות כי כל מה שעלינו לעשות הוא להתכוונן נכון והיטב וכל מה שנרצה יתגשם, יוצרת מתח עצום ומעמיסה משא אדיר על כתפנו האנושיות. עשה כל שביכולתך וברמת המסוגלות בה אתה נמצא, ואז שחרר. איך משחררים?
5. דמיין. השפה של התחושות, הרגשות, ההגשמה והאמונה היא שפת דמיון. דמיין את הסלע בחייך: מערכת יחסים מקרטעת, רצון שלא מתממש, כאב המלווה אותך או כל דבר אחר. ראה את התוצאה המיוחלת לה אתה מקווה לנגד עיני הדמיון שלך כמתגשמת. ראה עצמך שמח, מודה, מלא הכרת תודה והקלה על שהעניין נפתר ובצורה הטובה ביותר. עטוף אותו באור ודמיין כי הוא עולה, מוקף באור, אל השמיים ונעלם בינות לעננים. עבודת דמיון, לצד עבודה מעשית ברמת המסוגלות, בנוסף לשחרור מתוך ידיעה כי לא עליך המלאכה להשלים – תאפשר לך להמשיך בנתיבך ולזרום לקראת הגשמת חייך כפי שנועדת לחיותם.
6. דע כי היאחזות בדרך מסוימת, בפתרון יחיד מתוך מחשבה כי רק הוא יביא לך את השלווה והאושר, מונעת ממך שלווה ואושר כדרך חיים. הרהר בשאלה אם יש אפשרות להגיע למקום של שלווה ואושר, מתוך התכווננות לתחושות הנפלאות הללו ולא מתוך אילוץ המציאות להתאים עצמה לצרכיך. דע כי שלווה ואושר, הקלה ושמחת חיים אינם טמונים בכך שדבר אחד או אחר יסתדר בחייך והסלע ייעלם. למעשה, אומרת חשיבה חיובית, הסלע נמצא שם כדי שנוכל למצוא דרכים יצירתיות להניעו מחוץ לזרימת חיינו או לעלות עליו ולהתבונן ממנו למרחק במבט מורחב, גבוה ומדויק הרבה יותר.
באהבה
שירלי
אהבתי מאוד את דרך הכתיבה, החשיבה, הכיוון והטיפים. תודה.
בבקשה ובשמחה, יוממצוין, שירלי
שירלי היקרה, זה אחד המאמרים החשובים שקראתי בנושא חשיבה חיובית , הגשמה, אושר וכדומה. את מחזירה לפרופורציות, מזכירה את מידת האנושיות (שנוטה פעמים רבות להעלם מרב אמביציה ותחושת מסוגלות)
וזה חשוב, ומנחם, ונותן לנוח קצת מהמרדף אחרי האושר. תבורכי!!!
תודה רבה! איזה כיף לקבל תגובה כזו. אני ממשיכה את דבריך ומאחלת לכולנו לא רק לנוח מהמרדף אלא לצאת ממנו לגמרי, ולהתחיל להיות מאושרים. בחשיבה החיובית אומרים שכל פעם שרודפים אחר דבר מה, מצהירים למעשה שהוא בורח מאתנו… ואני מוסיפה ואומרת, שכל פעם שרודפים או נעצרים ומחכים לשינוי משמיים, החיים האמיתיים היחידים שיש לנו והיחידים שיהיו לנו, בורחים וחומקים מבין אצבעותינו. תודה לך, שירלי
את פשוט מדהימה שירלי, אני לאחרונה התוודעתי אלייך כאן בפייסבוק, ואני מודה על כך!!!!!!
יש לי המון מה ללמוד ממך, תודה לך שירלי יקרה!!!!!!!
תודה קארין, איזה כיף לשמוע שהדברים שאני כותבת ומצלמת עושים לך טוב. אני מודה לך על שטרחת גם לכתוב לי, ומאחלת לך שתמשיכי לחיות ולעורר את הקול החיובי שבך, שירלי
תודה רבה !!! הכל עיניין של איך אנו מיתיחסים למה שקורה.
מסכימה אתך לגמרי:)